הלכות שמירת הלשון

הלכות לשון הרע, כלל ב', סעיף י"א

אם ישבו שבעת טובי העיר לדיון, והחליטו על פי רוב החלטה. אסור לאחד מטובי העיר שהתנגד להחלטה לספר שהוא היה בדעתו להיפך מההחלטה, אבל חבריו חלקו על דעתו והחליטו נגד דעתו, כיון שזה לשון הרע. ולא מדובר רק במקרה שהחליטו שלא לספר לאחרים מה היה בדיון שאסור, אלא אפי' לספר דרך רמז שהשומע יבין לבד שהוא בדעתו חלק על שאר טובי העיר, אסור. ואין הבדל בין לספר בעצמו, לבין אם חברו עמד עליו בקללות וגידופין על ההחלטה, בכל מקרה אסור לספר.

שער התורה פרק י' "אדם בלי תורה כדג בלי מים" (1)

ולא יטעה האדם לעצמו מה הרעש על זה שבני לא לומד תורה? וכי בשביל הוא לא יוכל להיות יהודי כמו שאר אנשי ישראל? אולם האמת אינה כך. כי מוכח מברכות (ס"א:) ומעוד מקומות, שיהודי בלי תורה הוא כדג שנלקח מהמים. שאומנם הדג חי מעט, אבל ברור שכשהמים על גופו יתייבשו לגמרי, ימות לחלוטין וכך היא קדושת ה' החופפת על עם ישראל, שעל ידה ישראל יחיו לנצח. כמו שכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". וכמו שפירשו חז"ל את הפסוק. שכל הדבקות במצוות הוא על ידי התורה. אבל ברגע שפורשים מהתורה, אט אט הלחלוחית של התורה מתייבשת, ומתרפים ממצוות. ומי יודע להיכן יגיעו. ובאמת ענין זה מפורש בפסוק (ויקרא כ"ו) יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי (רש"י-להיות עמלים בתורה) וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה (משלא תלמדו, לא תעשו).  טווְאִם-בְּחֻקֹּתַיתִּמְאָסוּ (מואס באחרים העושים), וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם (שונא התלמידי חכמים), לְבִלְתִּיעֲשׂוֹת (מונע מאחרים לקיים מצוות) אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי (כופר ואומר שלא ציויתים כלל), לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי (כופר בעיקר. הרי לנו יחד 7 עבירות. אחת גוררת את השניה. עד כאן מפירוש רש"י שם)